ממזרות ותביעת אבהות – חלק ב'

ממזרות ותביעת אבהות – חלק ב'

כיצד מוכיחים אבהות?

ממזרות ותביעת אבהות – חלק א'

כמובן שבמידה והאב הוא התובע והוא אשר מודה באבהותו תהא זו הראיה הטובה ביותר. אך במצב זה לרוב הצדדים אינם מגיעים לבית המשפט.

במידה והאב אינו מודה ומוגשת התביעה על ידי הבן/בת או על ידי האם. ניתן להסיק עניין האבהות על ידי ראיות אחרות המסייעות להגעה לחקר האמת. למשל אי סתירה של יחסי אישות שנתקיימו בן האם לאב הנטען באותה התקופה בה התעברה האם, אי הכחשת האב את עניין אבהותו לאורך שנים, נסיון האב  ושידולו את האם לבצע הפלה והצעת תשלום עבור הליך זה כמו גם הצעת עזרה וליוויה במהלך זה…עדויות של עדים חיצוניים לגבי הקשר שהתנהל בין האם לאב הנטען …אי סתירתו של האב טענת האם להיותו האב משך שנים…

מעבר לדרכים אלו, ובאין הודאת האב הנטען באבהותו, ניתן להוכיח אבהות על דרך השלילה בלבד באמצעות בדיקות דם. כלומר במידה ותבוצע בדיקת דם על ידי האב הנטען תוכל בדיקה זו לכל היותר לשלול אפשרות אבהותו.

בית המשפט קבע כי, תוצאות בדיקת הדם יהוו ראיה מכרעת הגוברת על כל התרשמות אחרת ואולם אין לבית המשפט סמכות להורות על עריכת הבדיקה ותוצאות הבדיקה תובאנה רק בהסכמת ויוזמת הצדדים. (לא ניתן להכריח לבצע בדיקה  זו !) יתרה מכך, צד המסרב להיבדק לא ישמש הדבר כנגדו. לעומת זאת במסגרת ההלכה היהודית והדין העברי, לבית הדין הדתי ישנה סמכות לצוות בכל על עריכת בדיקת דם גם בניגוד לרצון הנבדק ואף להסיק מסקנות מסירובו של צד המסרב לבצע את הבדיקה. על פי הדין העברי מכירים בבדיקת הדם אולם למשקלה הראייתי יש להפריד בין דיני ממונות (וירושות) לדיני איסורין ונפשות.על פי הדין העברי, מקור הדם של הילד הוא באישה. שלילת אבהות על פי הבדיקה תפטור את האב מהחובה לשלם מזונות לבן למשל ותפטור את העזבון לשלם לו ירושה שכן הילד יהיה ספק יורש.

במידה ובדיקת הדם אינה מספקת דיה ניתן לפנות לביצוע בדיקות נוספות דקדניות יותר כגון בדיקת סיווג רקמות , בדיקות ד.נ.א .

בית הדין הרבני מקפיד להשאיר בידיו מידה רבה של שיקול דעת בשאלות ההלכתיות בכל הנוגע לענייני ממזרות הנובעים משאלת האבהות על אף ההסתברות  הגבוהה של תוצאות הבדיקות של רקמות וד.נ.א.

יש לציין כי בתי הדין ואף בתי המשפט לא יתנו יד לקביעת אבהות אשר בסופו של יום תוביל לתוצאה לפיה הילד ממזר הוא. אם היתה האישה נשואה עובר למועד התעברותה יעדיפו הדיינים לומר כי "רוב בעילות אחר הבעל" ועל כן הילד של הבעל יהא. הבעל יהא חב במזונותיו והבן ירש אותו. שכן גם טובת הילד עומדת לנגד עיניהם. גם אם הבעל נעלם והילד נולד לאחר 12 חודשים יחשב הולד ל"ספק ממזר" בלבד.

במקרים בהם יש לבית המשפט סמכות להורות על עריכת בדיקת רקמות (בשונה מבדיקת דם) – קמה לבית המשפט גם אפשרות להטיל סנקציות על מי שמסרב לבצע בדיקה זו וכן סמכות להסיק מסקנות ראייתיות מסירוב זה.

חוקי היסוד במדינתו אשר נושאים בגאווה את הזכות לכבוד האדם וחירותו ואיסור הפגיעה בהם עומדים כאן זה מול זה. אל מול כבודו של הנבדק עומד כבודו של הילד.

גדלה הדילמה בסוגיה זו במצב בו האב הנטען בר מינן ויש למהר ולקחת דגימה מן המת. האם כבוד המת גובר? מה היה רצון המת? האם אפשר לסרב בשמו? זכותו של מי גוברת? של הנפטר או של הילד?

ראינו אם כן כי, המדובר בסוגיה סבוכה ונרחבת אשר יש להתמצא בה ולשקול את כל השיקולים הרלבנטיים בטרם הגשת תביעה מסוג זה וכן ההשלכות הצפויות על כל המעורבים הקרובים והרחוקים מהגשת תביעה זו על כל תוצאותיה.

**האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש לבחון כל מקרה לגופו.

הכותבת הנה מגשרת מוסמכת, עו"ד בעלת תואר ראשון במשפטים בחטיבת זכויות אדם ואזרח ותואר שני במשפטים בוגרת אוניברסיטת בר אילן .

השארת תגובה